Not Every Customer is Human, BUT Every Human is a Costumer
״אני רוצה לקחת יום חופש״ זה מה שאמרה אחת העובדות בחברת לוגיסטיקה כששאלנו אותה ״מה החלום שלך?״.
זה היה במסגרת פרויקט משותף של הסטודנטים שלי בקורס של חשיבה עיצובית במסגרת התואר השני לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל יחד עם אותה חברה.
מהתשובה של אותה עובדת היה אפשר ללמוד הרבה על מה הצורך שלה. זה לא שהיא לא יכלה טכנית לקחת יום חופש, אלא שהיא לא יכלה באמת להתנתק לגמרי, תמיד צריכים אותה כי הידע נמצא אצלה בלבד. מתוך האמירה הזו שלה הסטודנטים פיתחו תהליך של עבודה משותפת שמייצר שיתוף וניהול ידע בתוך אותה חברה כדי לתת פתרון לכך שהעובדים יכולים להתנתק קצת מהעבודה כשצריך.
כשאנחנו מקימים עסק חדש או מוצר/שירות חדש אנחנו בדרך כלל נרצה לעשות מחקר של קהל היעד והשוק שאליו אנחנו מכוונים, ואז בדרך כלל נבדוק חתכים של עסקים/לקוחות, הכנסות, צרכים ועוד ..
אחד הדברים שלפעמים שוכחים לעשות זה לגלות מי האדם או האישה שמאחורי התפקיד כי כשאנחנו בונים מוצר/שירות למשל לעורכי-דין, אז עורך-דין זה מקצוע, זה לא הבן-אדם עצמו. אם אנחנו פותחים חנות טבע לקהל טבעוני אז הטבעונית ההייטקיסטית שבחרה בדרך הזו בגלל בריאות ( סתם דוגמה, כן ?) שונה מטבעוני שבחר בתזונה הזו בגלל אידיאולוגיה שלמה של קיימות ושמירה על הסביבה.
בני אדם הם שונים ושונות, יש לנו חלומות, אהבות נקודות רגישות וגבולות שונים, כשאנחנו רוצים לחדד את הערך של המוצר שלנו ולא משנה מה המוצר אנחנו צריכים לדעת מי אותם בני-אדם ובנות חווה ולא רק כלקוחות ואיך אנחנו יכולים למלא את הצורך הזה .
כשמבינים את העניין הזה של בני אדם ולא של לקוחות אפשר לחדד את הערך שאנחנו רוצים לתת להם כי זה כאילו אנחנו מכירים אותם באופן אישי.
לצורך התהליך הזה נשתמש במה שנקרא ״ פרסונה״ ובתהליך הזה אנחנו לומדים את הלקוחות שלנו כבני-אדם ובונים ״פרסונה״ של האדם אליו אנחנו פונים, אפשר לייצר פרסונה אחת או עשר, מה שחשוב זה להבין שכל פרסונה היא עולם ומלואו
